החלטה בתיק ת"א 15273-07-10

בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני:

1.     המשיב עתר בבית משפט זה בבקשה לאכוף פסק-דין שניתן ביום 10.6.2009 על ידי בית המשפט בלוקסמבורג. לאחר הגשת התביעה ניתן צו עיקול על זכויות המבקשת בנכס מקרקעין. בקשה לביטול צו העיקול (בקשה שהוגשה, למעשה, על ידי צד ג' - בעל המניות ומנהל המבקשת, מר לורן סברו) נדחתה על ידי כב' הרשם (כתוארו אז) בנימין יזרעאלי, מחמת היעדר יריבות בין צד ג' כאמור לבין המשיב, כאשר מאוחר יותר הגישה המבקשת בקשה לביטול צו העיקול, אשר מבוססת על נימוקים המתייחסים לפסק-הדין וליכולת לפעול כיום לאכיפתו בישראל.

2.     בעיקרם של דברים, טענת המבקשת הינה, כי לא נתקיים התנאי בסעיף 3(2) לחוק אכיפת פסק-חוץ, תשי"ח-1958 (להלן - חוק אכיפת פסק חוץ), לפיו "הפסק אינו ניתן עוד לערעור". בתמיכה לכך מפנה המבקשת לערעור שהוגש על ידה ביום 27.4.2011 אל בית המשפט לערעורים בלוקסמבורג. כמו כן, בדיון שהתקיים בפני הוצגה הודעת שופטת השלום בהליכי קדם משפט בה מצוין, כי אכן הוגש "ערעור מסחרי בבית המשפט המחוזי", כאשר בהודעה מצוין מהו מועד שמיעת הערעור (20.12.2011) ומהם המועדים שנקבעו להגשת סיכומי הצדדים, לקראת ישיבת בית המשפט.

3.     המשיב טוען, כי ערעור הוגש זה מכבר ונדחה (נספח ז' לתגובה), כי "אין שמץ של סיכוי כי הערעור חדש ונוסף אשר מהווה בסיס לבקשה לביטוח העיקול שהוגש על ידי המבקשת רק לאחרונה, באותם טענות וכשנה וחצי אחר פסק הדין נספח ז', יתקבל" (סעיף 27 לתגובה), נטען להיעדר תום לב מצד המבקשת וכי במסגרת הבקשה הקודמת לביטול העיקול (בקשה אשר הוגשה למעשה על ידי צד ג', מר לורן סברו) לא נטען שפסק הדין אינו חלוט, וכי הודעת הערעור הוגשה ללא בקשה להארכת המועד להגשת ערעור (כאשר המועד הינו 40 ימים). בסעיף 45 לתגובה שב המשיב וטוען, כי "הרי שסיכויי הערעור לא רק שהם קטנים - אלא שהם ממש לא קיימים". במסגרת תוספת לתגובה לבקשה לביטול העיקול, אשר הוגשה במועד הדיון, הוצגה הודעת מר סנטיני, בא כוחו של המשיב בהליכים בלוקסמבורג, שם נטען, כי מועד הערעור פקע ביום 12.8.2009 ומאחר ועד למועד כאמור לא הוגש ערעור, הפך פסק-הדין לחלוט, כאשר בעקבות פעולות שננקטו לקידום הליכי הגבייה הוגשה בקשה לביטול ההחלטה החלוטה בפני בית המשפט לערעורים (נספח ז'). מר סנטיני טוען, כי אין סיכוי להצלחת הערעור, בין היתר, מאחר ומועד הערעור פקע לפני למעלה משנתיים. מר סנטיני מציין שהוא יגיש את כתב הסיכומים מטעם המשיב ומוסיף: "אני אבקש צו מניעה - ללא דיון לגופו של עניין - לשם אישור בטלות הערעור (העדר כושר משפטי של הצד המערער) או אי קבילות כתב הערעור (פקיעת מועד הערעור) לפני שתושג כל התקדמות בתיק".

4.     כאמור, אין מחלוקת, כי כיום מתנהל בלוקסמבורג הליך - בערכאה שיפוטית גבוהה מהערכאה בה ניתן פסק-הדין - כאשר ביהמ"ש בלוקסמבורג הורה על הגשת סיכומים ואף נקבע מועד דיון.

משנקטה המבקשת הליך של כפירה בקיומו של התנאי בדבר סופיות הפסק, כאשר המשיב אינו חולק על עצם קיומו של הליך התלוי ועומד בפני ערכאת הערעור בלוקסמבורג, הנטל להוכיח ולהראות שהתנאי הקבוע בסעיף 3(2) לחוק אכיפת פסק-חוץ לא התקיים מוטל על המשיב. נטל זה לא הורם בשלב זה, שכן טענות המשיב מתמקדות כיום בטיעון לפיו עסקינן בערעור שסיכוייו להתקבל אינו גבוהים ואף אפסיים. אין די בהעלאת טיעון כאמור, שכן בימ"ש זה אינו מוסמך לבחון את סיכוייו של הערעור להתקבל. הלכה היא, כי התנאי לפיו "הפסק אינו ניתן עוד לערעור" פורש באורח מצמצם [רע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א. חברה שמושבה באיטליה נ' משה קטן בע"מ, פ"ד נד(4) 403; להלן - פרשת קרלו נובילי]. הפרשנות המצמצמת בפרשת קרלו נובילי התייחסה להבחנה בין קיום הליך תלוי בעל אופי ערעורי, להבדיל מהליך לביטול הפסק, המתברר בפני אותה הערכאה שנתנה את הפסק. אני סבור שפרשנות מצמצמת כאמור היא הפרשנות שיש לנקוט גם במחלוקת המתבררת בהליך בפני.

5.     אין ספק, שישנה אי בהירות אודות עצם הגשתו של הליך ערעור כנגד פסק שניתן כשנתיים קודם לכן (אין מחלוקת שהמועד להגשת ערעור הינו 40 יום). עם זאת, הוגש כתב טענות שהוכתר בכותרת ערעור, כתב הטענות כאמור הוגש בפני ערכאה גבוהה מהערכאה שנתנה את הפסק, נקבעו הליכים באשר לאופן בירור ההליך (נקבעו מועדים להגשת סיכומים ומועד לשמיעת ההליך, כל זאת כאמור בהודעה שניתנה על ידי גורם שיפוטי (שופטת השלום בהליכי קדם משפט)). מעבר לאמור, כיום לא מתנהל הליך שעניינו סילוקו על הסף של הליך הערעור (מחמת איחור בהגשתו וכיוב'). היינו, כל עוד לא נקבע אחרת, הנחת המוצא של בימ"ש זה, היא שעסקינן בערעור כדין.

יצוין, כי המבקשת העלאתה הסבר באשר לעיתוי הגשת הערעור (בהתאם לנטען, לנוכח הליכי כינוס הנכסים, מנועה הייתה המבקשת מנקיטת הליך עצמאי כאמור ורק עם סיום ההליך, התאפשר לה להגיש ערעור). כאמור, דין זר הינו עובדה, ולא הונחה בפני תשתית עובדתית ומשפטית הסותרת את הטיעון כאמור (הנטל להראות אחרת מוטל כאמור על המשיב, וזאת בשים לב לעובדה שהליך ערעור שנקטה המבקשת החל להתברר זה מכבר).

6.     ההליך הקודם שנקטה המבקשת, בעקבותיה ניתנה החלטת ביהמ"ש בלוקסמבורג - נספח ז' לתגובת המשיב לבקשה לביטול צו עיקול - אינו ערעור. ההחלטה שניתנה ביום 14.10.09 עניינה "החלטה בדבר ביטול החלטה חלוטה הנובעת מפקיעת מועד להגשת ערעור" והיא אינה נושאת אופי ערעורי. ההחלטה אומנם ניתנה על ידי בית המשפט לערעורים, הלשכה השנייה (היינו, אין מדובר בערכאה שנתנה את הפסק), אולם תוכנה אינו ערעורי.

יש להניח, כי המשיב יוכל להסתייע בהחלטה כאמור לצורך ביסוס טענותיו במסגרת ההליך התלוי ועומד כיום, אולם די בעצם העובדה שכיום תלוי ועומד הליך שנושאו ערעור - אשר לא סולק על הסף - על מנת לקבוע שהמשיב אינו עומד בתנאי הקבוע בסעיף 3(2) לחוק אכיפת פסק חוץ.

התוצאה הינה, כי בשלב זה אין עילה להורות על אכיפת פסק החוץ. בנסיבות כאמור, אין עילה להורות על הטלת עיקול זמני ודין צו העיקול להתבטל, כל זאת מבלי להידרש ליסוד ההכבדה.

7.     סוף דבר:

הבקשה לביטול עיקול - מתקבלת; דין צו העיקול להתבטל.

אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 17.7.2011. ביום 18.7.2011, במידה ולא תונח בתיק החלטה של ערכאת הערעור המורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להחלטה בערעור (ככל שיוגש), לבקשת ב"כ המבקשת תינתן החלטה אופרטיבית בדבר ביטול העיקול.

הוצאות ההליך - ע"ס 5,000 ש"ח - יחולו בהתאם לתוצאה בהליך העיקרי.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי אל ב"כ הצדדים בפקס ידני.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"א, 08 יולי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: